שתלים דנטליים הם מעין ברגים העשויים מטיטניום ומטרתם לעגן כתרים, גשרים ותותבות במקומן של שיניים חסרות, לצורך מראה ותפקוד תקינים. השתלים נמצאים בשימוש ברפואת השיניים כבר קרוב ל-50 שנים, ולאורך הזמן הוכיחו את עצמם כפתרון מצוין במקרים של חסר שיניים קטן או נרחב – משן בודדת ועד לסת שלמה.

לאחר התקנת השתלים בפעולה כירורגית, מתחיל תהליך הקרוי "אוסטאואינטגרציה" ובמהלכו עצם הלסת נצמדת לשתל ועוטפת אותו ליציבות מקסימלית. יציבות השתל עולה ככל ששטח הפנים שלו גדול יותר (כלומר, יש לו יותר מגע עם העצם שסביבו) וכמו כן הוכח שפני שטח מחוספסים משפרים את האוסטאואינטגרציה ולפיכך את יציבותו בלסת. חספוס זה מושג באמצעות התזת חלקיקים, צריבת פני השתל על ידי חומצות או צריבה בלייזר.

על מנת לא לפגום בתהליך זה, במרבית המקרים יש לחכות מספר חודשים טרם התקנת השיקום על גבי השתלים. יחד עם זאת, עם השנים התפתחו טכניקות של העמסה מיידית, באמצעותן ניתן לבצע השתלה ולהתקין עליה שיקום זמני ("שיניים" זמניות) עוד באותו היום או בתוך ימים בודדים. שיטת ההעמסה המיידית מאפשרת להיכנס למרפאה בבוקר עם שיניים שאינן מתפקדות, לעבור את כל ההליכים הכירורגיים ביום אחד, ולצאת בסוף היום עם שיניים חדשות שמאפשרות חיוך, דיבור ולעיסה ללא חשש.

שתלים דנטליים קיימים במגוון אורכים וקטרים:

שתלים דנטליים סטנדרטיים – מגיעים בקוטר של 3.5-4.5 מ"מ ובאורכים שונים (8-13 מ"מ). ניתן להשתמש בשתלים אלה הן להשלמת שן בודדת או להשלמת מספר שיניים. שתלים אלה דורשים רוחב עצם מספק וכמו כן מרווח משיניים סמוכות על מנת שלא לפגוע באספקת הדם אליהן.

שתלים דנטליים רחבים – קוטרם עד 6 מ"מ ונמצאים בשימוש כאשר יש צורך בשיקום טוחנת בודדת במרווח רחב מדי לשתל סטנדרטי אך שאינו מספיק להתקנת שני שתלים.

שתלים דנטליים "מיני" – צרים וקצרים (כ-5-6 מ"מ), מיועדים לשיקום איזורים שאינם נושאים עומס רב (למשל שיניים חותכות בלסת תחתונה) מאחר ויציבותם נמוכה.

בנוסף, בענף השתלים הדנטליים קיימים מגוון פתרונות המיועדים למטופלים מחוסרי עצם, אשר אינם מעוניינים או אינם מסוגלים לעבור הליכים כירורגיים מורכבים להשתלת עצם. במקרים אלה, נוכל לבחור להשתמש בשתלים קצרים מיוחדים, אשר פני השטח שלהם גדולים מספיק כדי לדמות ביציבותם שתל רגיל. שתלים אלה, הקרויים "פירמידיון", נראים כמו כל שתל רגיל – אך כאשר הם מותקנים בלסת, פעולה פשוטה גורמת לשתל להיפתח לצורה דמוית פירמידה, המגדילה את שטח הפנים והיציבות שלו. שתלי "פירמידיון" מאפשרים להסתפק בשתל קצר גם במקרים של חוסר עצם חמור יחסית, ולא להזדקק להשתלות עצם מורכבות – והדבר חוסך חודשים רבים מהתהליך הטיפול, כמו גם הרבה מאי-הנוחות הכרוכה בהליכים הכירורגיים המרובים.

בנוסף, ניתן להשתמש גם בשתלים סובפריאוסטאליים – שתלי "אוכף" הרוכבים על הלסת. שתלים אלה יוצרו בעבר ממתכות שניתן היה לכופף ולהתאים לצורת הלסת, ואילו היום הם מיוצרים בהדפסת תלת-ממד מדויקת על-בסיס הדמיית ה-CT של המטופל. העידן הדיגיטלי, בו אנו חיים היום, הפך הליכים רפואיים רבים לממוחשבים או נתמכי-מחשב – ובכלל זה את מקצוע השתלים. מלבד תכנון שתלים מותאמים אישית (בהם נעשה שימוש במקרים מיוחדים), גם תכנון התקנת השתלים ה"רגילים" מתבצע כיום באמצעות המחשב, וכתוצאה מתקבל סד אשר דרכו מוחדרים השתלים אל הלסת בדיוק ומהירות מיטביים, ולעתים אפילו תוך הימנעות מביצוע חתכים נרחבים. מדובר, ללא ספק, במהפכה של ממש.